נולד ביום כ"ו בתמוז תשל"ז (12.7.1977) בבוקרשט, רומניה. בנם של מינה וזאב ואח בכור לשירלי.
בשנת 1979, כשהיה בן שנתיים, עלה עם הוריו לארץ. ארתור גדל והתחנך בחולון. ילד חייכן, צנוע, חרוץ וטוב לב. למד בבית הספר היסודי בעיר ובהמשך בתיכון הרב-תחומי "עמל הולץ חיל האוויר".
בסיום לימודיו התגייס לצה"ל ושירת כאחראי מעברים בבסיס צריפין.
שנת 2000 הכיר את רויטל,. והם נישאו ב-7.11.2002 וקבעו את ביתם בירושלים. במהלך השנים נולדו להם ארבעה ילדים – נועם, סתיו, יובל ושי. ארתור היה איש משפחה למופת, בן זוג תומך, אוהב ומפרגן. רויטל אשתו סיפרה: "היינו צוות מנצח ויחד עברנו מכשולים ומהמורות רבות. הדרך לא הייתה קלה, אבל הייתה מלאה באהבה, הערכה, זוגיות, חברות ושותפות".
ב-2019 התגייס למשטרת ישראל ושירת באגף תמיכה לוגיסטית. הוא שימש רכז ועדות רכש במחלקת רכישות ומכירות (מרו"מ) והיה אחראי על הסכמי המשטרה עם חברות חיצוניות, החל מהזמנת מדים ועד ציוד אספקה מתקדם. . ארתור אהב גם את עבודת השטח ולקח על עצמו עבודות תגבור ואבטחה בנוסף לעבודתו השוטפת כשוטר במטה הארצי של המשטרה ברמלה.
באוגוסט 2023 עבר עם משפחתו לבית באשקלון.
באותו סוף שבוע עבד ארתור כשוטר בשכר בפסטיבל המוזיקה "נובה" ליד קיבוץ רעים כבר מיום שישי. עם הישמע האזעקות, יצר קשר עם אשתו רויטל וביקש שייכנסו לממ"ד. כעבור שעה, דיבר עם בתו סתיו וסיפר לה שהוא מפנה מבלים מהמסיבה ויחזור כשיסיים את עבודתו.
ארתור ויתר השוטרים שאבטחו את הפסטיבל ניצבו בקו האש הראשון. עם תחילת המתקפה ניסו לעכב את התקדמות המחבלים. הם הקימו מחסום מאולתר בכביש 232 לכיוון דרום, במקביל קראו למבלים להתפנות מאזור המסיבה. המחבלים החלו להתקדם במהירות תוך כדי ירי. ארתור נלחם בעוז. במשך שעתיים עמד עם נשקו ומנע מהמחבלים להתקרב לצומת. בשעה 8:53 הודיע למפקדת שלו שנורה בברך וביקש שיזעיקו עזרה. ארתור המשיך להילחם כשהוא פצוע ברגלו, עד אשר נהרג מפגיעת טיל RPG.
הוא הוגדר נעדר, וכעבור חמישה ימים קיבלה משפחתו את הבשורה הקשה שנפל.
נפל בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023), בן ארבעים ושש בנופלו.
לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב-סמל מתקדם.
בתו נועם כתבה: "חמישה חודשים. חמישה חודשים בלי הצחוק שלך, חמישה חודשים בלי החיבוק שלך, חמישה חודשים בלי אבא. לא היה שום שיעור בבית ספר שלימד להתמודד עם אובדן, עם אובדן שלקח איתו חצי ממני כשהלכת… ביום שנכנסת מתחת לאדמה חשבתי לעצמי מתי הכאב קצת פחות יכאב, הבטחתי לעצמי לא להישבר ולא ליפול, אבל אבא זה קשה" והוסיפה "אבא יקר שלי, אני מתגעגעת ואוהבת אותך. אתה חסר בכל יום שעובר… נפלת כגיבור ישראל, אבא שלי הוא גיבור! זכיתי באבא לתפארת מדינת ישראל. אני אוהבת אותך ומתגעגעת עד אין סוף. תשמור עלי שם למעלה. תשמור עלינו. יהיה זכרך ברוך".
כתבה בתו יובל: "אבא שלי היה האור שלי. הוא תמיד גרם לי לחייך ולחשוב חיובי. תמיד רצה רק את טובתי, שיהיה לי הכול. הוא היה מאושר ממה שיש וממה שאין. אני אוהבת אותו כל כך ומתגעגעת אליו. הוא המלאך השומר שלי".
נריה, אחד ממבלי הפסטיבל, כתב: "תודה, מלאך שלי, ארתור, שהצלת את חיי במחיר חייך, לא אשכח אותך לעולם… אני אדבר עליך בכל הזדמנות שתהיה לי, כי החלטת להקריב את חייך כדי להציל אותנו. יש לי רק תפילה אחת, תן כוח לי ולמשפחתך שמתגעגעים אליך כל כך, שלח להם סימן שתדאג להם מלמעלה".