נולדה ביום כ"ט באדר א' תשס"ג (3.3.2003) באשקלון. בתם של אילנה ורחמים ואחות קטנה למשה (מושיקו), ספיר ודולב.

שחף גדלה והתחנכה באשקלון, למדה בבית ספר יסודי מקומי ובתיכון "אורט" למנהיגות מדעית טכנולוגית על שם הנרי רונסון. ילדה יפה, חייכנית, צנועה וביישנית שכולה לב, חמלה ונתינה אינסופית.

כבת הזקונים, תמיד הייתה ה"תינוקת" של הבית והאור של המשפחה. מגיל צעיר קראה לעצמה "שחף הנסיכה", וכך גדלה – עטופה באהבה, דאגה ופינוקים כמו נסיכה.

שחף הייתה קרן שמש זורחת ומאירה, שתמיד חשבה על אחרים לפני שחשבה על עצמה, ולרגע לא הפסיקה להרעיף אהבה על סובביה. חברת אמת, בת ואחות למופת ודודה מושלמת לאחייניה, רני ורוי, שאיתם היה לה קשר קרוב ואוהב במיוחד.

ב-24.10.2021 התגייסה לצה"ל ושירתה בחיל הגנת הגבולות. היא שובצה לתפקיד תצפיתנית וכשהגיעה לסוף ההכשרה, ביקשה להיות מוצבת בבסיס נחל עוז, גזרת עזה.

סוף השבוע של שמחת תורה היה השבת האחרונה של שחף על מדים. בערב החג, יום שישי ה-6 באוקטובר, ערכה ארוחת שחרור בבסיס, ומספר ימים לאחר מכן, הייתה אמורה לצאת לחופשת שחרור.

הכותרת שנתנה לארוחה הייתה: הדיסקו האחרון. היא התרגשה מאוד לקראתה וכתבה לאחותה באותו הערב: "זאת תהיה ארוחה שאף אחד לא ישכח". לקראת חצות, העלתה לאינסטגרם תיעוד של הארוחה וכתבה: "שבת אחרונה לנצח".

באותו ערב, הקריאה מכתב פרידה לחברותיה, בו כתבה, בין היתר: "אז נכון, אין לתפקיד שלנו שם כזה זוהר, או שזה התפקיד הכי נחשק בצה"ל… אבל מה שדומיננטי בשירות שלנו אלה הבנות. הבנות זה הכול – החברות, המשפחה, הבן זוג והפסיכולוג, ובצורה הכי טובה שיש. תעריכו את הבנות שאיתכן, תנסו להיות בטוב עם כולן, או לפחות עם רובן. תעשו אחת בשביל השנייה ולא בשביל לקבל, אלא באמת מהלב… אל תשכחו שבסופו של דבר גם תקופות קשות עוברות, ובסופו של דבר רק צומחים מהן".

לאחר המסיבה, התחילה את משמרת הלילה שלה, שנמשכה עד ארבע לפנות בוקר. עם סיום המשמרת, נשארה בכוננות למשך שעתיים נוספות, ולאחריהן התכוונה ללכת לישון.

ב-7 באוקטובר 2023, בשעה 6:30 בבוקר, שחף שזה עתה סיימה כוננות הגיעה למיגונית, התקשרה לאימה וסיפרה לה שמחבלים תוקפים את הבסיס. מהר מאוד הבינה את חומרת המצב, ונתנה את הטלפון שלה לחברות שהיו לצידה, כדי שגם הן יספיקו להיפרד ממשפחותיהן.

בהמשך, שלחה הודעות פרידה לבני משפחתה ולחברותיה. "אני אוהבת אותך אבא הכי בעולם", כתבה לאביה, "אתה באמת היית הכי טוב שיש. באמת. תשמור על אימא ועל כולם אם אני לא אצא מזה". מאימה ביקשה שיישארו משפחה אוהבת ומלוכדת וכתבה: "תמסרי לאבא גם שאני אוהבת אתכם ומודה לכם על הכול, באמת. על כל החיים שאתם מעניקים לי, באמת. אני לא רוצה להלחיץ ובגלל זה גם לא ידעתי אם לשלוח אבל זה נהיה אמיתי, אז באמת תודה, אהבה שלי, על הכול, ותמסרו לרני ורוי שהם האהבות שלי בחיים האלה". זמן קצר לאחר מכן, נזרק רימון לעבר המיגונית. שחף נפצעה, ואז נורתה על ידי המחבלים.

במשך ארבעה ימים לא ידעה המשפחה מה עלה בגורלה. ההודעה על נפילתה הגיעה ביום רביעי, ה-11 באוקטובר, היום בו הייתה אמורה לצאת לחופשת השחרור שלה.

סמל שחף ניסני נפלה בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בת עשרים בנופלה.

לאחר נפילתה הועלתה לדרגת סמל-ראשון.

על מצבתה חקקה המשפחה את המילים: "ניפגש תראי בסוף" (על פי השיר "אחרי הנצח", מילים: איתן דרמון) והוסיפה: "תחיי בליבנו לעד, נוחי בשלום מלאך שומר".

"נסיכה קטנה שלנו", כתבה אילנה, אימה, "הגעגוע מפלח את הלב והשאיר לאבא ולי חור ענק, שמחת החיים שלנו כבר לא מה שהייתה. אני באמת באמת מנסה להיות חזקה בשביל כולם כמו שביקשת באסמסים האחרונים מאותו בוקר ארור! אבל זה קשה… מתגעגעת לחיבוק, לנשיקה, לצחוק המתגלגל שלך, למגע, לחיוך ולריח שלך. ל'בוקר טוב אימוש' ו'לילה טוב אימוש' ועכשיו אני כל כך מקנאה כשאני שומעת שקוראים למישהי 'אימוש', הרי זה שלי ושלך… שמש יפה שלי, נתגעגע ונאהב אותך כל חיינו".

מושיקו, אחיה הגדול, כתב: "שחף אחותי הקטנה והגיבורה, אי אפשר בכמה מילים לתאר איזה יצור טהור ומיוחד את… אני יודע שכל אחד שפגש אותך אפילו פעם אחת התאהב ולא ישכח אותך בחיים. מצטער גם בשביל אלה שלא הספיקו להכיר אותך. כל החודש הזה אני שומע עלייך סיפורים ישנים וחדשים מאנשים שאת אוהבת ואוהבים אותך, ורק מתמלא גאווה ושמח שכל החיים הקפת את עצמך באנשים טובים, עשית רק טוב, רדפת צדק כבר מגיל קטן ודאגת לכולם גם בשניות האחרונות שלך. בעשרים שנים קצרות מדי הפכת מאוגר קטן ללביאה אמיתית, ואני גאה בך על מי שאת וגם על מה שלא הספקת להיות".

"אני מסתכלת על המצבה, רואה את שמך חרוט עליה ולא מבינה, מה את קשורה לזה? מה את עושה פה?" כתבה אחותה, ספיר. "שמך תמיד היה כתוב על תעודות הצטיינות, תעודות הערכה, מכתבים לשבח, רק בדברים משמחים וטובים… אני כל כך גאה בך, זכיתי באחות חלומית, הטובה ביותר, אבל עשרים שנה לא מספיקות לי איתך, אני רוצה ממך עוד! דאגתי לך כל חייך כבת ולא רק כאחות. היית אמורה להיות כבר משוחררת מצה"ל. היית אמורה להתחיל רק עכשיו את החיים. תמיד היית אופטימית, חייכנית, מנחמת, מלאת חמלה ונתינה, רואה רק טוב בכל דבר, יפה מבחוץ, אבל יפה יותר מבפנים… אחותי היחידה, הקטנה. את תמשיכי לזרום בדמי, לפעום בליבי ולחיות בנשמתי".

"אחותי הקטנה, השמש של המשפחה", כתב אחיה, דולב. "את ילדה כל כך טהורה, טובה, יפה, זורחת, חייכנית, צנועה ולב אנושי אחד גדול… היית הדודה המושלמת לרני האחיין שלי המלך ולרוי משה שלי, ותמיד תישארי דודוש המלכה שלנו! אהבת חיי, גוזלית שלי, אני גאה להיות אח שלך. תודה על כל רגע ורגע שחווינו בחיים, את לימדת אותי מה זה אושר טהור, מה זו אופטימיות, מה זה אהבת חינם, כל זה ועוד לא הספקת לראות כלום בחיים. אבל כזו את, תמיד חושבת על כולם ואחר כך על עצמך".

"שחף, שחף הנסיכה. ככה היית כותבת בכל מקום", כתבה חברתה, רוני. "את פשוט החברה הכי טובה שיכולתי לבקש. היית פשוט בכל מקום שהייתי צריכה אותך, בכל שעה ביום, היית שם בשביל כל אחת כמו שרק את יודעת. אין לי מילים חוץ מדמעות. את אמיצה שחף שלי, את פשוט שחף. שחף שמצחיקה עד שכואבת הבטן. מי תזרים אותי להזמין אוכל שלוש פעמים בסגירה ואני פשוט אגיד לך כן כי איך אפשר להגיד לך לא? אני כואבת עד עמקי נשמתי שאני כבר לא אקבל הודעות ממך של 'הזמנתי את התיק הזה'. איך היינו משריטות אנשים שפעם ראשונה פגשנו, והאכלנו אותם פשוט בשטויות ונקרענו מצחוק… ואיך שאימא שלך התרגשה שזו הפעם האחרונה שהיא מסיעה אותך ואת הולכת להיות כל כך הרבה בבית אבל אז קרה הנורא מכול… אני אוהבת אותך שחף, את לא יודעת כמה… לנצח חברה שלי".