נולד ביום כ' באייר תשס"ג (22.5.2003) באתיופיה. בנם הצעיר של יגבאל וגבריה ואח ליפטוסרה, אזוונט, בלטה ונגוסו.
בגיל אחת-עשרה עלה עם משפחתו לישראל. תחילה התגוררה המשפחה במרכז הקליטה "איבים" שבשדרות ולאחר מכן עברה לאשקלון. גדל בבית חם ואוהב וממנו ספג את הערכים שלאורם פעל – ענווה, כבוד, דאגה לאחר ונתינה בלי לבקש תמורה.
מארו היה ילד עם נשמה גדולה ולב חם שאין שני לו. ילד ביישן ושקט שעל פניו נסוך חיוך דרך קבע. ככל שהתבגר בלטו יותר ויותר יכולת המנהיגות שלו והחשיבות שייחס לחברות אמת. הוא תמך בחבריו, היה להם לאוזן קשבת, ייעץ להם ועודד אותם בשעת משבר.
חינוכו בארץ החל במרכז הקליטה בשדרות ולאחר מכן למד בבית הספר התיכון "מקיף ב'" שבאשקלון. לאחר שנתיים עבר ללמוד בכפר הנוער הדתי טכנולוגי "בן יקיר" שבעמק חפר במסגרת של פנימייה.
ביום 9.12.2021 התגייס לצה"ל ושירת כלוחם וקלע בחטיבת "גולני", גדוד 51.
בשבת ה-7 באוקטובר 2023, חיילי הגדוד היו אחראים על גזרת כיסופים, החולשת על הקיבוצים עין השלושה, מגן, נירים וניר עוז. בשעה חמש וחצי בבוקר יצא מארו בכוח של שלושה חיילים וסגן מפקד הפלוגה לסיור חפ״ק שגרתי (כוננות עם שחר) לאורך גדר הגבול. כשעה לאחר מכן נשמעו אזעקות והדי מטחים שנורו מעזה לכיוון העוטף, ובשעה שש וחצי ניהל הכוח קרב ראשון עם מחבלים שפרצו את הגדר. עשר דקות אחר כך דיווחו תצפיתניות הגזרה על חדירה של מחבלים לאורך נקודות שונות בגדר, והכוח עשה דרכו אל "הבית הלבן", מוצב התכנסות ליד קיבוץ נירים. הם נלחמו בחירוף נפש, הרגו מחבלים רבים ועיכבו את כניסתם לקיבוץ נירים וליישובים הסמוכים. לאחר כשעה של לחימה, בשעה שבע וחצי, נפגע הג'יפ מטיל RPG שנורה לעברם. מארו נפגע, הצליח לשים על עצמו חוסם עורקים אך אז נורה על ידי מחבל ונהרג. לצידו נהרגו שני חיילים נוספים.
סמל מארו אלם נפל בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן עשרים בנופלו.
לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל ראשון.
ספד לו מפקדו: "מארו, התאמנת, הצטיינת, השתתפת באירועים מבצעיים רבים תוך חתירה למגע וגילוי אחריות. היית שקט, צנוע, חבר טוב עם לב ענק. היית לוחם אמיץ וחזק ושימשת דוגמה לכל הפלוגה, ובעיקר לצעירים שהצטרפו אליה. נפלת בקרב ביום שבת, יום שמחת תורתנו, תוך לחימה ותוך הגנה על חבריך. נפלת יחד עם חברים נוספים ועם מפקדיך לשירות בקרב גבורה … משפחת אלם היקרה, היו גאים במארו, ובשעה קשה כזו בשמי ובשם חיילי גולני וגדוד 51 אני מבקש להשתתף יחד איתכם באבלכם. משפחת גולני היא משפחתכם לתמיד … מארו, נוח על משכבך בשלום".
בתשרי תשפ"ה (אוקטובר 2024) הוכנס לבית הכנסת בכפר הנוער בן יקיר ספר תורה לעילוי נשמת מארו.
אחותו, רבקה, ספדה לו:
"מארו היה ילד קסם עם חיוך שאי אפשר לתאר נדיב קשוב אחד שדואג עוזר לכל מי שרק צריך החיוך שלו היה הכל רק מלראות אותו היה אפשר להבין איזה בן אדם טוב הוא היה קורן בכל מקום שהוא היה הגיע אליו אי אפשר לתאר במילים איזה בן אדם הוא היה אין אנשים כאלה בעולם הזה חברותי, מצחיק אין אחד שלא אהב אותו מופנם תמים לא עשה רע לאף אחד והיה לו מן צחוק ממכר כזה שאף אחד לא ישכח.
היה ילד מושלם ואח שלא אשאיר אף אחד מאחור תמיד דאג לשלום האחים שלו ודאג לחוסרים שלהם כיבוד הורים היה מקום ראשון אצלו ולעולם לא שחכ את המשפחה.
והכי חשוב שאני זוכרת ממנו זה שהוא מכל האנשים אהב את אמא שלי ותמיד רצה ורוצה לראות את אמא שלו מאושרת ותמיד דאג לזה."