נולד ביום ט"ו בסיוון תשס"ה (21.6.2005) באשקלון. בנם של רויטל ודוד ואח קטן לשלו, אח גדול לטוהר.
אורי גדל והתחנך באשקלון, למד בבית ספר יסודי "נוף ים ב'" ובתיכון "מקיף ה' דרכא" בעיר. ילד שמח, אהוב ומוקף בחברים.
התגייס לצה"ל ושירת בחיל השריון, כלוחם בגדוד 46 של עוצבת "עקבות הברזל" (401).
חבריו לשירות העניקו לו את הכינוי "א.א.א" – אורי אחראי אווירה. תמיד הרים את המורל, אהב לצחוק ולהצחיק, לשמוח ולשמח. בכל משימה שקיבל ניסה להגדיל ראש, ללמוד את הדברים גם מעבר להגדרות התפקיד שלו ולהבין אותם לעומקם.
ביום 22 באוגוסט 2024, בעת פעילות מבצעית ברפיח לחילוץ חטופים במנהרה בתל סולטן, נורה טיל נ"ט (נגד טנקים) לעבר הטנק שבו שהה. אורי נפגע מרסיסים ונהרג במקום.
לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל.
אורי השאיר אחריו מכתב ובו כתב:
"חייתי חיים נפלאים, ללא חרטות. עם המשפחה ובת הזוג הכי מדהימים שיש. אני אוהב אתכם המון ומצטער אם גרמתי לכם לכאב. עשיתי את מה שעשיתי ואת השירות הזה מתוך אהבה גדולה למדינה המוזרה שלנו, ואם הצלחתי וקידשתי חיי אדם בלכתי – אני לא מצטער על כלום, הצלחתי ונכשלתי במשימתי בו זמנית.
אמא ואבא, אני מודה לכם על הכול – מה שעשיתם בשבילי ולמעני לאורך כל חיי. הערכתי את זה תמיד, גם אם לא הראיתי זאת. אני רוצה לראות אתכם שמחים ומאושרים ושיהיה לכם סיפוק נצחי. שלו וטוהר – תמשיכו ותצליחו בחיים שלכם. אתם כל כך מיוחדים וחכמים, אין לי ספק שתגיעו רחוק. אל תשכחו שאני מסתכל עליכם מלמעלה. המשפחה המורחבת, תודה לכם על השבתות והזיכרונות שלא אשכח, על צחוק וחיוך שלא יורד מהפנים. תודה מיוחדת לסבא וסבתא שגידלו אותי ועשו מעל ומעבר בשבילי. שיר דובי שלי, הדבר הראשון שאני רוצה לומר לך הוא תודה רבה שלימדת אותי מה זו אהבה ראשונה, ועל תקופה שאנצור לעד. על הרבה רגעים וזיכרונות מיוחדים, אוהב אותך לנצח. עכשיו, כשסיימנו עם החלק הקיטשי והגענו ללוויה, אמא אני מבקש בלי נאומים סוחטי דמעות ומרגשים – בלי להביך. אין לי הרבה בקשות, מלבד זה שתשאירו את החדר שלי כמו שהוא… אוהב אתכם לנצח ואשמור עליכם לנצח, אורי. והחלק הכי חשוב שכמעט שכחתי – אשמח שתמשיכו אותי הלאה".
אימו, רויטל, ספדה לו: "חבל הטבור שלנו לא ייחתך אף פעם. אני לא צריכה לדבר על זה שאורי הוא החמצן שלי… אמרת לי 'אימא, אני אוהב אותך בשביל חיים שלמים'. אלוהים נתן לי מתנה, תשע-עשרה שנים וחודשיים, מהדורה מיוחדת… הוא היה ילד של אימא שלו – הכי יפה, הכי מוצלח, הכי חכם, עם אינטליגנציה רגשית שאין כמוה".
"בקצת הזמן שהיית פה איתנו הספקת להדגים ולהראות לנו מה זו אהבה טובה ותמימה, אהבה ללא תנאי, אהבה בלי פוזה וציניות", כתבה דודתו, טלי. "לימדת אותנו כמה חשוב לחיות כל יום כאילו הוא היום האחרון – לחייך, לצחוק, לעשות שטויות, להנות משווארמה בלילה ומפיצה ענקית בלי נקיפות מצפון, להתרגש מברכות יום הולדת מצחיקות, לא לבזבז את הזמן ואת האנרגיות על כעסים וסכסוכים. לימדת אותנו מה זה לחבק חזק, מה זה לחייך גם כשכואב, מה זה לדאוג לאנשים הקרובים, להכיל את השריטות של כולם ולהישאר השפוי היחיד… פספסנו אותך ילד, העולם כולו פספס אותך".
תמונתו של אורי צוירה על גבי מיגונית באשקלון, הנמצאת סמוך למגרש הספורט בו נהג לשחק.
עמוד נוסף לזכרו נפתח באינסטגרם, תחת השם remember.ori.ashkenazi. בעמוד תמונות, סרטונים וסיפורים מתחנות חייו השונות.
משנת 2025 והלאה פרויקט "מודל האו"ם HeyMun" שאורי הוביל בכיתתו בתיכון ייקרא על שמו, להנציח את אורו וערכיו.
כתב אחיו, שלו: "ההקרבה של אורי בקרב, כמו של לוחמים רבים אינה לחינם. אנחנו נמשיך לחיות אותם בתוכנו, הם נתנו לנו את הזכות לבנות עתיד טוב יותר במדינה, וויתרו על העתיד שלהם. אורי, נחזיק את לפיד האור שלך גבוה, לנצח!"