נולדה ביום ט"ז באייר תשס"ג (18.5.2003) באשקלון. בתם של אסנת ואיציק ואחות לתאיר ויהלי.
סיוון גדלה והתחנכה באשקלון. למדה בבית יסודי באזור מגוריה והמשיכה ללימודי חטיבה ותיכון בבית הספר "מקיף ד' דרכא ע"ש רבין".
ביום 24.10.2021 התגייסה לצה"ל ושובצה לשירות בחיל הקשר והתקשוב. לאחר שעברה הכשרה מתאימה הוצבה כרכזת אמצעי תקשוב באוגדת עזה. היא שמחה מאוד מהתפקיד והייתה חדורת מטרה לבצעו על הצד הטוב ביותר. חשוב היה לה לתרום ככל יכולתה למען המדינה.
ב-7 באוקטובר 2023, לשמע האזעקות בשעה שש וחצי בבוקר קמו היא וחברותיה משינה והבינו כי מחבלי החמאס חדרו לבסיס. במחשבתה על משפחתה האהובה חייגה לאימא ואמרה לה: "אימא יש חדירת מחבלים, אני אוהבת אותך". תחילה החיילות התחבאו במיגונית, אך לאחר שנזרקו לכיוונן רימונים נאלצו לצאת ונורו על ידי המחבלים. רבות ובהן סיוון נפגעו.
סמל סיוון-שמחה אסראף נפלה בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בת עשרים בנופלה.
לאחר נפילתה הועלתה לדרגת סמל ראשון.
ספדה לה אימה: "סיוון הייתה ילדה יפיפייה, אהבה את החיים, תמיד שמחה ומאושרת. היה לה צחוק מתגלגל וביישן. אהבה לחייך, טובת לב, נכונה לעזור לכולם. בעלת לב זהב. אין חייל או חיילת שביקשו עזרה והיא לא עזרה להם. סלחנית ולא שומרת טינה, כולם אהבו אותה, נוכחותה ממגנטת. זאת סיוון, וככה אני רוצה שיזכרו אותה".
אחותה תאיר ספדה לה: "אחותי היפה, את היית הילדה הכי טובה בעולם, מלאכית קטנה שהלכה בטרם עת. כל כך טובת לב, עדינה, יפה, בעלת שמחת חיים וצחוק מתגלגל, תמיד היית מתוקתקת ומסודרת. אין בן אדם שלא יעיד על היותך טובת לב, אוהבת לעזור ולהתנדב, אוהבת לתת מעצמך למען האחר, שוחרת שלום ותמיד שופטת כל אדם לכף זכות. אני אוהבת אותך לעולמי עד, את החצי השני שלי והנשמה הכי יפה וטהורה בעולם".
