נולד ביום ב' באייר תשמ"ט (6.5.1989) ברמת גן. בנם של אתי ונסים ואח לנוי, ספיר, טוני, הראל ואלמוג.
תומר גדל באשקלון. למד בבית הספר המקיף "כפר סילבר" הסמוך לעיר.
תומר, שנפש בסיני, גויס ב-7 באוקטובר בצו שמונה כלוחם בגדוד 7109 בחטיבת "דניאל" של פיקוד העורף.
רב-סמל תומר דולב (דאבול) נפל בקרב ביום כ"ג בתשרי תשפ"ד (8.10.2023) . בן שלושים וארבע בנופלו.
לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב-סמל ראשון.
סיפרה אימו: "תומר היה ילד אדיב ומצחיק, עוזר למי שמבקש, חרוץ ומשיג מטרות", ואחותו הוסיפה: "הוא היה דמות משמעותית בחיי הרבה אנשים וספציפית בחיי. העוגן שלי בחיים. אח גדול שדואג, מכיל, משפיע ומתעניין. חבר טוב, חוש הומור מפותח במיוחד, והיו לנו את הצחוקים שלנו".
ספדה לו טוני אחותו: "תומר אח שלי. אני כל כך מתגעגעת אליך. אתה גיבשת את כולם… הרגעים האחרונים שלך היו כשעזרת לחייל במצוקה, כי כזה היית תמיד, דואג ואכפתי ורואה את האחר… היית האח הכי טוב בעולם. תמיד דאגת לי ושמרת עליי. היית הראשון שאליו התקשרתי בעת צרה. ידעת מה להגיד לי, איך להרגיע אותי ולהכניס אותי לפרופורציה. היית העוגן של כולנו. אחינו הבכור. הלב שלך היה כל כך גדול. אהבת את הארץ. טיילת המון, עשית חיים, הספקת לחוות… יש לי חור בלב בצורה שלך. פשוט ככה. היינו מסתכלים אחד על השני ולא צריכים להגיד כלום כי הבנו אחד את השנייה כמו בקשר טלפתי".
כתב אלמוג אחיו: "תומר אחי היקר. היינו בלתי נפרדים. אין משהו שלא היינו עושים יחד, ולא משנה איפה היינו בתקופות מסוימות בחיים, תמיד היינו מדברים ואוכלים אחד לשני ת'ראש. בחיים לא היה לי בן אדם יותר קרוב ממך".
ספד לו סגן-אלוף ניר, מפקד הגדוד: "תומר, לא כך קיווינו להיפרד ממך… אנו המומים וכואבים את לכתך. התגייסת לפני שש-עשרה שנים לשירותך הסדיר, ומזה שלוש-עשרה שנים לקחת חלק פעיל באימונים ובפעילות של הגדוד כאיש מילואים. התנדבותך התכופה מעידה על רוח הגבורה שהייתה לך, רוח ההתנדבות, מסירות אין-קץ, אחריות, אהבת האדם ואהבת המולדת. היית אדם מיוחד. גם בתפקידך כלוחם בדרכך הייחודית. היית גורם משמעותי בעשיית הפלוגה ובהגנה על מדינת ישראל. תומר, היית אדם משכמו ומעלה. טוב לב, חברותי, אהוב על כולם. איש של אנשים שיודע להגיע לליבו של כל אדם ולנהל שיחות עומק. דואג ואכפתי לכולם, מצחיק, ושכיף להיות בחברתו. עמדת איתן מול כל קושי אשר ניצב לפניך, תמיד בחיוך אשר גרם גם לנו לחייך. רוח הלחימה שלך והנוכחות שלך הן יחידות במינן וילוו אותנו לעד".
ספד אלון חברו: "שלוש שנים של סדיר, עשר שנים של מילואים ואין-ספור חוויות. הכרנו ביום הראשון בבקו"ם, מאז המשכנו ביחד מסע ארוך, מפרך ובעיקר מצחיק…קיבלת מלא כינויים לאורך הדרך, אבל שניים מהם תמיד יישארו: 'קוזימודו' ו'צ'יקמוק'… תמיד דיברנו על הטיול הגדול להודו. לא יצא לנו להגשים אותו ביחד, אבל בהחלט הגשמת אותו בענק כשהחלפת את הטוסטוס חמישים סמ"ק שכל כך אהבת באופנוע כבד וטיילת איתו בהודו. היום נוסף לך עוד כינוי, כינוי לא אופטימי ולא משמח, 'חלל צה"ל'. אוהב אותך, נוח על משכבך בשלום".
רוני חברו ספד: "נשלחת בצו שמונה להגן בגופך ולשמור על ביטחון מדינתנו. התמודדת עם המציאות הבלתי נתפסת וידעת להתמודד כפי שרק אתה יודע, בשלוות הנפש שיש בך… היית מפשר, מגשר, מוביל. הצלחת לראות כל אחד ואחת עם פנים אנושיות ולב רחב. זכית לאהבה והערצה של כל מי שרק פגש אותך… נודה לך על הזכות הגדולה שזכינו להכיר אותך".