נרצח כשחזר לחלץ מבלים במסיבת הטבע ברעים. בן 31 במותו.

דודתו של בנימין ז"ל, אתי ספדה לו:

"אחייני היקר, יפה התואר התמיר, האמיץ והגיבור, בן
איך מספידים אחיין אהוב כמוך? איך מסכמים את 31 שנותיך?
יצאת לחגוג ולשמוח בפסטיבל מוסיקה ברעים ונקלעת לתופת של דנטה.
ולא התבלבלת.
עשית את המעשה הנעלה במעשים.
הצלת חיים, והלוא אנחנו ביהדות אומרים: ״כל המציל נפש אחת מישראל, כאילו הציל עולם מלא״ , ואתה הצלת יותר מאיש ומאישה אחת, ולא בפעם הראשונה.
כבר יצאת מן התופת ושוחחת עם אביך, עם אחיך, אבינועם, עם אמך ועם בת זוגך, ג׳סיקה. למעשה, נפרדת מהם מבלי לדעת. הם ניסו להניא אותך מלשוב אל התופת, וחשבנו שהצליחו, ונרגענו. אבל לא אחד כמוך ישמח על שחייו ניצלו ויסתפק בכך.
שמעת את מצוקת חבריך בטלפון, ולא היססת, ולא עמדת מנגד.
יצאת שוב אל התופת, ולרגע לא היססת או חשבת על עצמך, ואז בדרך חזרה פגעו בכם מרצחים נפשעים, וכנראה, השיגוך.
זו דרכך, אחייני הגיבור. הקרבת את חייך גם למען אנשים, שאינך מכיר, ליבך ואישיותך, שמתגלה, לצערנו, בימים כאלה, לא אפשרו לך להפקיר פצועים בשטח, כפי שחונכת. ונכנסת ללא חת ובאומץ עילאי אל זירת התופת בלי
לחשוב
ולו לרגע אחד על חייך שלך!
היש מעשה נעלה מזה?
וזה לא מעשה הצלת החיים היחיד שעשית, גם את אמך הצלת. אמך יולדתך, שלאחר 12 שנות עקרות, הצליחה להביא אותך לעולם, עת מצאת אותה שרועה ללא הכרה על רצפת הסלון, ואחיך חי, חסר הישע, ישב על הספה באין אונים. התעשתם מהר אתה וג׳סיקה, פעלתם במהירות, אתה באמבולנס טיפול נמרץ לברזילי ומשם לסורוקה, והיא משגיחה על חי. לא אשכח את צלצול הטלפון בשתיים וחצי בלילה אליי לפנות בוקר, ואת קולך הרועד והדואג בעודכם דוהרים לסורוקה לחדר ניתוח באמבולנס של טיפול נמרץ. ראיתי אתכם בימים הקשים האלה בסורוקה, והבנתי עד כמה אתם אוהבים את אימא שלכם, אף על פי שמעולם לא הצלחתם להביע לה את זה במילים.
למזלה הטוב ולמזלנו, החלימה ושבה לעצמה. בעקבות זה נאלצנו לפעול אני ואבינועם למצוא את המקום הטוב ביותר בעבור חי באותו זמן, והימים ימי קורונה. הגענו עד לדרגים הגבוהים ביותרבעבודה סיזיפית עד אשר הצלחנו להכניס אותו למסגרת, הכי טובה האפשרית בדרום, באחוזת עירן שהקים האיש הנפלא, דורון אלמוג ועזר לנו להיכנס לשם, עד שאמך תחלים ותשוב לאיתנה. והרי היא מעולם לא דאגה לעצמה,רק לכם, שכן אתם כל עולמה.
ואתה כעסת עליי ועל אבינועם על המעשה הזה. ״למה לשים את חי במוסד?״
ומאז כמעט לא דיברנו.למרות שניסיתי. היית נבוך אחר כך בכל פעם שנפגשנו.
ועכשיו אני מבקשת ממך סליחה ומחילה על שלא הבנתי עד כמה אתה קשור לחי אחרי 28 שנים יחד איתו בבית. עד כמה אהבת אותו למרות האתגרים שהציב בפניכם בבית. ואני עכשיו יודעת שקעקעת את שמו ״חי״ על ידך! תרתי משמע! ואתה לא זכית להמשיך לחיות.
עברת מצבים קשים בדוגית, קסאמים, ליווי צבאי בדרך לגן הילדים , ותקצר היריעה מלפרט. ובסוף הגיעה ההתנתקות, וגם המשפחה התפרקה. אתה ואביך לצפון, ואמך ואבינועם וחי לניצן.
תמיד שימשת אוזן קשבת לחברים בעת צרה ועשית הכול כדי לעזור להם, וכולם משיבים לך אהבה, אין מי שלא התפלל לשובך בשלום הביתה, פנה לכל גורם אפשרי ועשה כל שלאל ידו, ולצערנו, בלא הצלחה!
בן, אחייני היקר, אני מתנחמת בכך שבחייך הקצרים הספקת לעשות מעשה שאין נעלה ממנו!זאת הייתה שליחותך בעולם הזה! בשנותיך הלא רבות מימשת הרבה משאיפותיך, חיית חיים אינטנסיביים, מלאים חיות, פעילות אקסטרים, נסיעות, בילוי והנאה עם חברים ועם בת הזוג המקסימה שלך, ג׳סיקה.
הייתה איש רעים להתרועע.
כרוכב אופנוע הרים, ניצלת ממוות אחרי תאונה קשה מאוד, ולא ויתרת. וגם מזה קמת. היית גבר אמיץ, ויחד עם זאת רגיש מאוד ומופנם, נערץ על חבריך. מסעדן מעולה ואיש ארגון מצוין. שימחת חברים בקייטרינג מושלם למסיבות הרווקים שלהם, ולא זכית לזו שלך.
עבדת קשה מאוד בתחום שאהבת, להאכיל אנשים ולשמח אותם. בילית, נסעת, נהנית. טרפת את החיים כאילו ידעת שיהיו כה קצרים.
הייתה לך זוגיות מעולה עם חברתך אהובתך, ג׳סיקה המקסימה. זוג יפה תואר שכל רואיו נפעמו ממנו.
וכבר חשבנו מתי תקים משפחה, ולצערנו, לא. כבר לא נזכה לראות אותך בחופתך!
כמה צער אתה משאיר בליבנו! פערת בור ענק בלב כל משפחתנו ובלב חבריך,
אביעד, בני, נלחם כדי להגיע מפנמה לארץ כדי ללוות אותך בדרכך האחרונה, והוא בדרך, ומצטער כך כל שהטיסה היחידה שמצא תנחת היום בארבע וחצי. פשוט נואש כששמע שהלוויה לא תהיה במוצש.
נזכור אותך כאיש גיבור, אמיץ, יפה תואר
ויפה נפש!
אקרא שיר של נועם חורב לזכרך, שמשקף את מעשך ההרואי.

הַחַיָּיל הַקָּטָן / מאת נֹעַם חוֹרֵב

בַּסּוֹף זֶה הַחַיָּיל הַקָּטָן
בְּרֶגַע הָאֱמֶת
שֶׁלֹּא נוֹתֵן לָאוֹיֵב לְהִימָּלֵט
שֶׁיָּשֵׁן שָׁעָתָּיִים
עִם נַעֲלַיִים
שֶׁשּׂוֹרֵף לוֹ בָּעֵינַיִים
שֶׁמְּלַכְלֵךְ אֶת הַיָּדַיִים
בְּפִיחַ שָׁחוֹר
שֶׁהוֹפֵךְ מִשְּׁטוּתְנִיק פִּתְאוֹם
לְגִיבּוֹר

בַּסּוֹף זֶה הַחַיָּיל הַקָּטָן
בְּלַיְלָה לָבָן
שֶׁעוֹמֵד מוּל הַשָּׂטָן
רִיסִים וְאֶצְבָּעוֹת
זֶה הַחַיָּיל הַקָּטָן
שֶׁרוֹאֶה אֶת הַזְּוָועוֹת
שֶׁמְּחַכֶּה שָׁעוֹת
בַּמּוּצָּב שֶׁלְּמַטָּה
שֶׁלּוֹקֵחַ אֶת הַצְּרָחוֹת
שֶׁל הַחֲבֵרִים שֶׁלּוֹ
הַבַּיְתָה

בַּסּוֹף זֶה הַחַיָּיל הַקָּטָן
בְּרֶגַע גּוֹרָלִי
שֶׁמַּחֲבִיא תְּהִילִּים בַּכִּיס הַשְּׂמָאלִי
שֶׁמְּסַמֵּס ״אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָךְ.״
לְאִמָּא
וְאָז נִכְנָס פְּנִימָה
עַד הָאִיּוּם הָאַחֲרוֹן
זֶה הַחַיָּיל הַקָּטָן שֶׁעָלוּל לַחְזוֹר בְּאָרוֹן

וְכָל יוֹשְׁבֵי הַמִּפְקָדוֹת
וּמְקַבְּלֵי הַהַחְלָטוֹת
וּמְטַפְּסֵי הַמַּדְרֵגוֹת
וְנוֹשְׂאֵי הַדַּרְגּוֹת
מְבִינִים מְצוּיָּן –

בַּסּוֹף זֶה הַחַיָּיל הַקָּטָן
הַיְּסוֹד שֶׁל הַבִּנְיָין
שֶׁחוֹבֵשׁ אֶת הַקַּסְדָּה
שֶׁמְּבַצֵּעַ אֶת הַפְּקוּדָּה
שֶׁעוֹשֶׂה אֶת הָעֲבוֹדָה
וְזֹאת עוּבְדָּה –

הַלֵּב שֶׁל כּוּלָּנוּ נִשְׁעָן
עַל הַחַיָּיל הַזֶּה, הַקָּטָן.

כזה היית בן, אחייני האהוב, החייל האזרח הגיבור שלנו, חייל בצבא העם.
במקום שהמדינה לא הייתה שם בשבילך ובשביל חבריך להגן עליכם! אתה היית! במקום שאין איש, היה איש!
אתה וחיילים ואזרחים גיבורים, שהשליכו נפשם מנגד בלי להסס כדי להציל את עמם ואת עוטף ישראל, שבו גדלת וכה אהבת!
אוהבת אותך , דודתך!
למרות המנהיגות שלנו, בזכות רוח העם הנפלא הזה וגיבוריו בצבא ובאזרחות עם ישראל לא פוחד מדרך ארוכה, עם ישראל ינצח! עם ישראל חי! יהי זכרך חקוק בליבנו לעד!
אוהבת אותך! דודתך אתי"

יהי זכרו ברוך.